<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן קמ"ה</h1>
<h2>דף קכא.</h2>
לספור ז' שבועות דכתיב (דברים י"ז) מהחל חרמש בקמה תחל לספור ז' שבועות ואמרו רבותינו [מנחות ס"ו ע"א] מצוה למימני יומי ומצו' למימני שבועי. שבועי כדאמרינן. יומי דכתיב תספרו חמשים יום וזהו עד יום חמשים ולא נאמר יום חמשים אלאא) להבאת קרבן ואמרינן (שם) קצירה וספירה בלילה. והיכא שלא ספר בלילה סופר ביום בלא ברכה וכתב הרשב"א שעכשיו בזמן הזה אחרי שאין הספירה אלא זכר למקדש אין להקפיד שיהא ודאי לילה ומברכין על ספירת העומר מעומדב). [סמ"ק סימן קמ"ה]. א) ולא לענין הספירה כדמוכח במנחות. וגם מתוך הפשט יש להוכיח דנ' יום לא קאי אתספרו דהרי יש טפחא בתספרו אלא קאי ארישא דקר' דכתיב עד ממחר' השבת השביעי' כלומר שהוא יום נ' וכי היכי דהספירה לא קאי אממחרת השבת הז' דהא כתיב עד ממחרת דמשמע עד ולא עד בכלל כדכתיב לעיל שבע שבתות תמימות תהיינה, הכי נמי לא קיימי ספיר' איום חמשים והוי כאילו היה כתוב עד ממחרת השבת שהוא חמשים יום תספרו וכי תימא למה הוצרך הפסוק לכתוב חמשים יום כלל כיון דלא קאי אספיר' וכי צריך להודיענו כי ממחרת השבת הז' הוא יום חמשים, י"ל דהוצרך לכותבו כדי לסמוך עליו והקרבתם וגו', ולהכי נמי כתב חמשים יום אחר תספרו כדי לסמכו לוהקרבתם אכן ק"ק למה כתיב ממחרת. ב) הרמב"ם ז"ל אמר שכל מצוה שנאמר בה לכם צריך שתהי' בעמידה ואב לכולם ספירת העומר שנאמר בה וספרתם לכם פי' וכתיב ביה מהחל חרמש בקמה דמשמע כי היכי דקאי קמה א"נ בקומה וסי' עמצ"ל עו"מר מי"לה שנאמר המול לכם כל זכר, צצי"ת דכתיב והי' לכם, לול"ב דכתיב ולקחתם לכם (ולכך נוהגין לעמוד בהבדלה דכתיב והבדלתם לכם מצאתי).
